אורשלימי ואח' נ' בנק הפועלים בע"מ ואח'

פסק דין

1.בפניי שתי בקשות רשות ערעור מאוחדות, בהן בעלי הנכס מתנגדים לאשור המכר ומערערים על החלטת רה"ל מיום 22.10.09 (כב' הרשם צחי אלמוג). השאלה שעומדת לפתחו של ביהמ"ש היא, האם שגה כב' רה"ל שלא ביטל את המכר ואפשר את פדיון המשכנתא ע"י המערערים.

אני מחליטה לדון בבקשת רשות הערעור כבערעור.

2.להלן העובדות בתמצית:

המערערים בעלי הזכות הקניינית בתחנת דלק בצפון הארץ, משכנו את נכסם להבטחת הלוואה שנטלה חברת ד.ג.ש. שווק מוצרי נפט בע"מ (להלן: "ד.ג.ש") מאת בנק הפועלים בע"מ. לימים, לא פרעה ד.ג.ש את ההלוואה כסדרה, ובשנת 2005 פתח בנק הפועלים (להלן: "הזוכה") בקשה למימוש משכנתא, במסגרתה מונה כונס נכסים למכירת הנכס.

הצדדים ניהלו מו"מ על מנת לבדוק את חוב המשכנתא, הנכס הוערך בשווי של כ- 7 מיליון ₪, והצעת המערערים היתה לפדותו בסכום "הנטו" לאחר תשלומי המס בסך של 5.1 מיליון ₪. בקשה זו של המערערים סורבה על ידי הזוכה, בהתמחרות שנעשתה זכה צד ג' סוכני דלק ושמנים בע"מ (להלן: "סד"ש") במכרז.

בתאריך 9.9.09, הגיש כונס הנכסים בקשה לאישור המכר של הנכס נשוא המשכנתא, וביום 10.9.09 אישר רה"ל את המכר. ביום 17.9.09 הגישו המערערים בקשה לביטול המכר בנימוק מרכזי, כי יש להם זכות פדיון וכי הכונס הסכים לפדיון בסך 5.1 מיליון ₪, בנוסף הועלתה טענה כי גובה המשכנתא המובטחת ממילא מוגבלת ל-4 מיליון ₪ בתוספת הצמדה לדולר בלבד.

ביום 23.9.09, הוגשה בקשה נוספת ע"י המערערים לפיה הינם זכאים לפדות את המשכנתא ב-4 מיליון ₪ בלבד, וכי הצעתם בסך של 5.1 מיליון ₪ לא באה אלא כתוצאה מהטעייתם על ידי הכונס.

ביום 22.10.09, לאחר שהיו בפני רה"ל התגובות והתשובות, דחה רה"ל את הבקשה לביטול המכר. החלטתו מאותו יום היא החלטה נשוא הערעור שבפניי. בהחלטתו, קבע רה"ל בין היתר, כי לחייבים לא היו טענות ביחס לפגם שנפל בהליך המכר, וטענות המערערים מכוונות יותר לעובדה שבקשתם לפדיון הנכס על פי הצעתם לא התקבלה על ידי הזוכה. עוד קבע רה"ל, כי זכות הפדיון קמה לאחר שתמו הליכי המכירה, הצעתם לפדיון בסכום הנמוך מסכום המכירה הינו בעייתי, אין כל חוות דעת שיכולה היתה להצביע על תשלום מס בגובה ההפרש, ומכל מקום על פי הלכת "צ'ק פוסט" קבע רה"ל כי זכות הפדיון משמעה פירעון מלוא החוב המובטח במשכון, ולא רק הסכום על פי הצעת הזוכה בהתמחרות. ביחס לטענתם האחרת של המערערים, כי גובה החוב המובטח במשכנתא מוגבל ל-4 מיליון ₪ בצירוף הצמדה לשער הדולר, קבע רה"ל כהאי לישנה:

"מקובלת עלי עמדת כונס הנכסים בסעיף 6 לתגובה, ואין צורך שאחזור עליה".

3.ללא קשר לתוצאות הערעור כפי שאפרט בהמשך, סבורני כי בקשה לביטול מכר מהסוג שהוגשה מן הראוי שתיקבע לדיון במעמד הצדדים ובאי כוחם, בדיון זה ניתן יהיה להבהיר עמדות הצדדים ולנסות להגיע להסדר בנוכחות צד ג' הקונה. אחת מטענות המערערים אכן נסבה על העובדה, כי ההחלטה בבקשתם ניתנה ללא קיום דיון וליבון הסוגיה בע"פ. אכן, רה"ל מוסמך ורשאי ליתן החלטה בבקשה אף ללא קיום דיון, אך בפנינו עומדת הכרעה לעניין אישור מכר של נכס בסכום העולה על 7 מיליון ₪, וצד ג' אמור להמשיך בהליכי המכר. בנסיבות אלה, סבורני שעדיף היה לקיים דיון בבקשה על מנת לשמוע את כל הצדדים לרבות את צד ג', וככל שמועד זה היה נקבע בסמוך לאישור המכר כך ייטב.

4.לגופו של עניין, התלבטתי ביני לביני אם אין מקום לבטל את החלטת רה"ל ולהחזיר אליו את הבקשה לצורך קיום דיון. ואולם, לאחר ששמעתי את הצדדים באריכות ועיינתי בטענותיהם, הגעתי לכלל מסקנה כי הליך זה עקר מיסודו ולא יתרום מאומה.

טענתם המרכזית של המערערים היא בשאלת גובה החוב המובטח במשכנתא, טענה זו איננה יכולה להיות מוכרעת בטענת "פרעתי" בפני רה"ל. הטענה כי שטר המשכנתא בא לערוב לחוב של 4 מיליון ₪, שאיננו נושא ריבית כלל אלא רק הצמדה לדולר, טענה זו בייחוד כשהיא סותרת מסמך אחר המצוי בהסכם המשכנתא איננה בסמכות רה"ל. על רה"ל לשמוע עדויות בנושא זה ולא רק לעיין במסמכים. המחלוקת בין הצדדים יורדת לשורשו של הסכם המשכנתא ולטיב היחסים החוזיים, נושא זה יש לברר בביהמ"ש המוסמך ולא כטענת "פרעתי" או במסגרת בקשה לרה"ל.

5.ב"כ המערערים מסתמך בטיעוניו על פסק דינו של כב' השופט אוקון, בע"א (י-ם) 4353/03, על פיה נקבע כי:

"חוק ההוצל"פ מאפשר לרה"ל לבחון במסגרת טענת פרעתי גם את גובה החיוב הנערב, על מנת לקבוע את יתרת החוב".

ואולם אין הראיה דומה לנדון, שם דן כב' השופט אוקון בבני זוג שהתגרשו תוך כדי ביצוע הליכי המשכנתא, במקרה ההוא דנו בשתי הלוואות ומימוש אחת מהן. כמו כן, מציין כב' השופט אוקון בהמשך דבריו כדלקמן:

"סמכות זו של רה"ל איננה כוללת יכולת לבחון טענות אחרות הנוגעות לשכלול המשכנתא, כמו פגם ברצון או טענת לא נעשה דבר. הסמכות מאפשרת לרה"ל רק לפרש את המשכנתא שמעמדה הושווה מכוח חוק ההוצל"פ לפסק דין"...

(הדגשה שלי א.מ.ג, סעיף 21 לפסה"ד).

לדברים אלה אפשר לצרף את פסק דינה של כב' השופטת שטופמן, אשר אוזכרה בטיעוני ב"כ הזוכה, בבר"ע (ת"א) 1061/02, שפט נגד הדר חב' לביטוח, שם קבע ביהמ"ש כדלקמן:

"נראה לי כי נושאים אלה נוגעים למערכת היחסים המשפטיים והחוזיים שבין המערערת למשיבה, והמקום לבררם הוא אכן ביהמ"ש המוסמך ולא לשכת הוצל"פ" (עמ' 8 לפסה"ד).